תסמונת טורט – על התסמונת ועל הטיפול
תסמונת טורט היא הפרעה נוירולוגית הגורמת להופעה של טיקים, תנועות מוטוריות או קולות חסרי מטרה המופיעים ללא שליטה. זוהי הפרעה המופיעה בילדות השכיחה בקרב שלושה מתוך אלף ילדים. כאמור, התסמונת ומאופיינת בטיקים מוטוריים וקוליים לא רצוניים המשתנים בחומרתם. במקרים רבים התסמונת מלווה בבעיות רגשיות והתנהגותיות.
תסמונת טורט – נא להכיר:
הסימפטום העיקרי של תסמונת טורט הוא הופעת הטיקים. טיק תנועתי מוגדר כמצמוץ חזק בעיניים, תנועות של הלסת, הצוואר, הכתף או אחת הגפיים והטיק הקולי האופייני הוא תנועות רחרוח, נהימות וקולות כחכוח.
הטיקים המוטוריים מופיעים בגיל הילדות, בין גיל שלוש לגיל שמונה, מספר שנים לפני הופעת הטיקים הקוליים. בתקופת הבגרות רוב החולים חשים בהקלה מסוימת, אך ההחמרה מגיעה לשיא בעשור השני של החיים.
במקרים קיצוניים חלק מהסובלים מתסמונת טורט עלולים לסבול גם מתסמינים קיצוניים כמו התנהגות אלימה, הכאה, נשיכה עצמית וטיקים קוליים המתבטאים בעלבונות כלפי הזולת ובניבולי פה ובאלימות מילולית.
יש מספר קריטריונים המאבחנים את הופעת הטריקים כתסמונת טורט. הטיקים מופיעים לפני גיל שמונה עשרה, הם נמשכים במשך שנה לפחות, הם מופיעים מספר פעמים ביום, כמעט כל יום, והם וכוללים טיקים מוטוריים וטיקים קולים, אך זה לא חייב להיות באותו זמן. כדי לאבחן בוודאות את התסמונת חשוב לוודא כי הטיקים לא מופיעים מסיבות אחרות כמו פרכוסים או תרופות מעוררות.
הטיקים מופיעים בתדירות גבוהה יותר כאשר האדם מתרגש, עייף או חש חרדה. בפעולות הדורשות ריכוז והתמקדות, תדירות הטיקים יורדת. כדאי לדעת גם החולה יכול לשלוט לפרקי זמן קצרים בטיקים באמצעות מחשבות וריכוז גבוה, אך לעתים לאחר זמן מה של “התאפקות” הטיקים חוזרים בתדירות גבוהה יותר.
תסמונת טורט אינה מחלה או נכות. אומנם חלק מהסובלים מהתסמונת מתמודדים עם בעיות נוספות, כמו למשל בעיות קשב וריכוז, אך הן לא בהכרח קשורות לתסמונת. על אף שתסמונת הטורט אינה מוגדרת כמחלה ואינה מסכנת חיים, הטיקים עלולים להיות מתישים וכואבים. חלק מהסובלים מהתסמונת מתפקדים היטב מבחינה לימודית והתנהגותית וחלק מתמודדים עם מצוקות נפשיות ועם פגיעה ניכרת בתפקוד.
איך מטפלים בתסמונת טורט?
למרות שבעשור האחרון חלה התקדמות בטיפול בתסמונת עדיין לא נמצאו תרופה או טיפול שיביאו לריפוי מלא. סוג הטיפול ומועד תחילתו נקבעים לפי חומרת התסמינים והשפעתם על התפקוד היום יומי.
הטיפול התרופתי נחשב לטיפול שכיח בתסמונת הטורט והנתונים מלמדים כי הטיפולים התרופתיים עשויים להפחית בחמישים עד שישים אחוז את הופעת הטיקים. אך לצד היתרונות לטיפול התרופתי יש גם חסרונות.
הטיפול התרופתי מפחית, אומנם, את הופעת הטיקים, אך לא מרפא את התסמונת. רוב התרופות דורשות טיפול ארוך טווח וחלק מהמטופלים מפתחים תופעות לוואי לנטילת התרופות. בנוסף, עדיין אין מספיק ידע וניסיון על השפעת התרופות לטווח רחוק.
טכניקות להפחתת לחץ וחרדה הוכחו כיעילות בהפחתה של שכיחות הופעת הטיקים, משך זמן ההופעה ועוצמת הטיקים. שיטות הרפיה כמו הרפיית שרירים, נשימות ארוכות ועוד מפחיתות את המתח והחרדות ואת הופעת הטיקים.
תזונה – יש לצמצם עד למינימום את צריכת הקופאין והשוקולד מאחר והם עלולים להחמיר את הופעת הטיקים אצל חלק מהסובלים. צריכה של אומגה שלוש בכמויות גדולות עשויה להקל על התופעות.
אימון לשליטה עצמית שדרכו יוכל המטופל לזהות במדויק את הזמן ואת הסיטואציה של הופעת הטיקים. בשיטה זו משתמשים בשיטות שונות למדידת השכיחות וזמני הטיקים כמו רישום הטיקים, מספור הטיקים, ביצוע תגובה מודעת בכל פעם שבו מתרחש טיק ועוד. שיטות אלו מביאות לשליטה ולוויסות עצמי גבוה ומסייעות בהפחתה של הופעות הטיקים.
לסיכום, תסמונת טורט היא הפרעה נוירולוגית המתחילה בשנות הילדות ומאופיינת בטיקים מוטוריים וקוליים. הבנה של מאפייני התסמונת וטיפול מתאים עשויים לעזור לסובלים מהתסמונת ולבני המשפח, ללמוד דרכים להתמודדות עם הקשיים הנלווים ולחיות חיים רגילים.